גיל ההתבגרות מתאר תקופה מאתגרת בהתפתחותם של ילדנו, אשר כוללת שינויים רבים במגוון תחומי ההתפתחות: קוגניטיבי, גופני, רגשי וחברתי.

ישנן הגדרות שונות למהו ״גיל ההתבגרות״ אך ההגדרה שמקובלת על פי רוב היא שבגיל ההתבגרות חלים שינויים רבים בחייו של המתבגר שמצריכים ממנו להסתגל ולעבור תהליך לפיו הוא פחות תלותי בהוריו ואף מספק חלק מצרכיו בעצמו. כחלק מהמסע, המתבגר שמתרחק מהוריו ומחפש את מקומו בין בני גילו בודק מהי זהותו. לשם כך הוא משתמש בהתנהגויות שלמד בביתו וכאלה חדשות שלמד מחבריו במטרה להבין מה מתאים לו, מי הוא? ומה הוא מרגיש בעקבות ההתנהגויות הללו.

מסע בניית זהות אישית כולל קשת של רגשות: התרגשות של הרפתקה, חיפוש עצמי, בלבול, שאילת שאלות, התרסה ובדיקת הגבולות החדשים ואף רגעים של בדידות או מעורבות יתר של החברה. אני שומעת לא אחת מהורים- ״אי אפשר להתקרב אליו״, ״היא מסתגרת בחדר״, ״כל מילה היא ישר תוקפת״..

כל נער או נערה חווים באופן שונה את אתגרי הגיל, חלקם חווים אתגר חברתי והשני לימודי ואחרים בכלל אתגר גופני של תפיסה ודימוי עצמי ויש כאלה שמתמודדים עם כמה אתגרים במקביל. בכל האתגרים הללו ועל אף הרושם המרוחק והקוצים המופנים כלפי הסביבה הם זקוקים לכם יותר מתמיד. המפתח הוא באיזון שבין הצבת גבולות לצד המרחב שהם זקוקים לחיפוש העצמי. הציעו שיח והראו זמינות עבורם, תאמינו בהם, תזכרו בעצמכם מתמודדים עם אתגרי הגיל ותשתפו אותם במסע האישי שלכם (מסייע לתחושת ״אתם לא מבינים אותי״) ובעיקר אל תוותרו עליהם! מתחת לכל שכבות ההגנה ממתין הילד שבמתבגר שרוצה תשומת לב, אהבה ושותפות. 
פעמים רבות בשל הקושי למצוא שפה משותפת ויצירת שיתוף פעולה המתבגרים בעצמם מבקשים מהוריהם עזרה/ טיפול וזו מוטיבציה חשובה שתורמת לתהליך הטיפולי. במקרה שהנער/ה אינם רוצים להגיע לטיפול חשוב לא לדחוק בהם ולייצר מתיחות נוספת. כצעד ראשון ההורים יכולים להגיע להדרכה הורית- פעמים רבות השינוי בתגובתיות וההסתכלות על הילד יוצרים את השינוי המיוחל ואף מעודדים את הילד לקחת חלק פעיל בתהליך המשותף. 
לפעמים בשביל להתקרב צריך להתרחק, המרחק מאפשר פרספקטיבה והתבוננות.
לכל נער\ה יש דרך למצוא ובדרך מכשולים ואתגרים ולא ניתן לצלוח אותם עם חכמת אחרים. הם צריכים לבדוק את הנתיב בעצמם ולהרים כל אבן וגם למעוד ממכשול בדרך כי רק כך לומדים באמת את הדרך-  מי אנחנו ולאן אנו צועדים.